אינה קלניצקי, אחות טיפת חלב ויועצת הנקה במאוחדת מודיעין, שליוותה לאורך העשור האחרון כמעט אלף נשים בתהליך ההנקה, משתפת מה למדה מהאימהות, יותר מאשר מהספרים
"לפני עשר שנים נכנסה לחדר שלי אם צעירה עם תינוק צורח. הייתי אז אחות טיפת חלב מתחילה", משתפת אינה קלניצקי, אחות טיפת חלב, מדריכה לעיסוי תינוקות, יועצת שינה והנקה, מנהלת טיפת חלב בסניף עזריאלי מודיעין של מאוחדת. "אמנם אני אמא בעצמי, אבל הרגשתי נרגשת ונחושה לעזור. מאז פגשתי מאות נשים, וכל אחת מהן השאירה אצלי חותם. מכל אם שליוויתי למדתי משהו חדש על אהבה, עייפות, כאב, התמדה ובעיקר על זה שאין דרך אחת נכונה להיות אמא. כל אחת והמסע שלה".
להנקה יתרונות רבים, החל מההנקה הראשונה מיד לאחר הלידה ובהמשך לכל החיים. היא משפיעה לא רק על הגוף אלא גם על התפתחות המוח. לא בכדי משרד הבריאות ממליץ על הנקה בלעדית עד גיל חצי שנה ואז המשך הזנה בחלב אם עד גיל שנתיים לפחות בשילוב תזונה משלימה וכל עוד השילוב מתאים לאם ולתינוק. "אבל הנקה היא הרבה מעבר למזון", מסבירה קלניצקי. "היא מבט בעיניים באמצע הלילה, חיבוק מרגיע, מגע שמחזק קשר. לפעמים אני שומעת אמהות שואלות את עצמן: 'אולי אני לא עושה את זה נכון?' או 'למה הוא לא רגוע?' בתוך כל זה חשוב לזכור שהאמהות זקוקות לעזרה ותמיכה.
קלינצקי נזכרת באחד המקרים שלימדו אותה שכאב הוא לא גזירת גורל, אלא סימן שדורש מענה ולא משהו שחייבים לחיות איתו: "אחת האימהות שאני זוכרת במיוחד היא אביב, שפגשתי עוד לפני הלידה במפגש הכנה. ימים ספורים אחרי הלידה היא כתבה לי שההנקה כואבת מאוד. כשבדקתי אותה ראיתי פטמות פצועות במיוחד, ובבדיקת הפה של התינוק זיהיתי לשון קשורה. הדרכתי אותה על חיבור נכון לשד ותרגילי פה מותאמים, ותיאמתי לה תור דחוף לרופאת אף-אוזן-גרון. בערב היא שלחה לי הודעה: 'התירו את הלשון, ההנקה כבר לא כואבת. אני רגועה'".
קלינצקי מסבירה כי הדבר שהכי חשוב לאימהות מניקות הוא קודם כל, "להרגיש שהן לא לבד. שהן לא נשפטות, לא נמדדות, לא נדרשות להיות מושלמות. הן רוצות שיראו אותן ולא רק את התינוק, גם כשהן שואבות, גם כשמחליטות להפסיק. הן מחפשות תשובות ברורות, הסברים בגובה העיניים, ובעיקר חיבוק. מילה טובה. אמון".
היא מתייחסת גם לקשיים שלהן: "כאבים פיזיים כמו פצעים או גודש, הנקות תכופות, עייפות בלתי פוסקת. אבל לא פחות מכך הערות מהסביבה – 'הוא עדיין יונק?', 'למה את לא נותנת פורמולה?', 'מתי את חוזרת לעבודה?', כל אלה מערערים. גם הקושי לשלב הנקה עם שגרת החיים, במיוחד כשחופשת הלידה קצרה ואולי אין מספיק תמיכה בבית או במקום העבודה, מה שמוסיף עומס רגשי ופיזי".
"יש כמה דברים שלמדתי שיכולים לעשות את ההבדל", מסבירה קלניצקי. "כמו למשל, להתכונן להנקה מראש, ממש כמו שמתכוננים ללידה. להגיע ליועצת עוד בהריון, ללמוד תנוחות, להבין למה לצפות. להבין שהאמא לא פחות חשובה מהתינוק ואם היא לא ישנה, לא אוכלת או מרגישה לבד, יהיה לה קשה להחזיק גם את ההנקה. לדעת שאין דרך אחת נכונה, שכל אישה, כל תינוק, כל זוג והבחירה שלהם עם הצורך שלהם".
"לצד כל זאת במהלך השנים בעבודתי בטיפת חלב יצא לי גם לפגוש בנשים שלא הניקו או הפסיקו להניק מסיבות שונות", משתפת קלניצקי, "לנשים אלו הענקתי את התמיכה הנכונה להן בכל הנוגע לטיפול בתינוק. היו נשים שסיפרו לי על יחס אחר שקיבלו מהסביבה, של שיפוטיות – לפעמים אפילו מהמשפחה הקרובה – בגלל סטטוס ההנקה שלהן. התחושה שההנקה קשורה ישירות לטיב האימהות היא שגויה ויכולה במקרים מסוימים להוביל ללחץ מיותר ורגשות אשם סביב ההנקה. חיבור בין אם לתינוק בחודשים הראשונים לחייו הוא הדבר החשוב ביותר ונעשה גם באמצעות ההנקה אך לא רק". עוד היא מדגישה כי "למדתי שחשוב לתמוך ולחזק את הנשים הללו ולכבד כל משפחה ואמא עם בחירתה. התמיכה צריכה להינתן גם על ידי אנשי מקצוע בתחום ההנקה וגם באמצעות גיוס גורמי תמיכה במשפחה והסביבה הקרובה, ואפילו דרך חיבור וקשר עם אימהות אחרות במצבים דומים. במקרים אלו הכי חשוב להימנע משימוש במושגים של כישלון או הצלחה".
בין אם מדובר באשה מניקה או לא, "לפעמים מספיק משפט אחד – "את עושה עבודה מדהימה" – כדי לשנות לאמא את כל החוויה. ולפעמים היא רק צריכה שמישהו יזכיר לה לבקש עזרה. פעם חיינו בשבטים, למדנו אחת מהשנייה. היום כל אחת לבד. ולכן חשוב לשאול ולהתייעץ, בעדיפות עם יועצת הנקה. תסמכי על עצמך, התחושות שלך אמיתיות", מסכמת קלניצקי, "אם משהו מרגיש לך לא נכון זה לא סתם. תפני, תשאלי, תבדקי. למדי לסנן כל עצה שעוברת ברחוב או ברשת, והתייעצי עם אנשי מקצוע. גם כשקשה – את לא לבד".
