ישראל היא אחת המדינות שסובלות יותר מכל מגודש בכבישים. בפרט וביתר שאת באזור המרכז הצפוף והסואן. בהעדר פתרונות ראויים של תחבורה ציבורית אפקטיבית, הבאים לידי ביטוי בחוסר המורגש של רכבת חשמלית או קלה בתוך הכרך האורבני, ישראלים רבים נאלצים לכלות זמנם היקר בפקקים. במקביל אנו רואים גם עלייה בביקוש אחר פתרונות תחבורתיים חלופיים ובראשם קורקינטים או אופניים חשמליים. אמצעי תחבורה אלה הופכים אט אט לחלק בלתי נפרד מהנוף העירוני, ומתניידים עליהם רוכבים חשמליים מכל המגזרים והגילאים.
קהל היעד של עולם האופניים החשמליים התרחב מאד בשנים האחרונות. אם בתחילת הדרך היו אלה משוגעים לדבר בלבד, שהרכיבו בעצמם "קיטים" חשמליים על אופניים רגילים, ובהמשך הטרנד משך בעיקר בני נוער וצעירים, היום אופניים חשמליים הם ממש נחלת הכלל. במרחב הציבורי אנו פוגשים רוכבי אופניים חשמליים מבוגרים, הורים המסיעים את ילדיהם למסגרות החינוך, עובדי צווארון לבן שרוכבים מחויטים בדרך למשרד, סטודנטיות הנוסעות למכללה או לאוניברסיטה ועוד.
מחקר שבוצע על ידי הטכניון בחיפה, עבור משרד התחבורה, הצליח להצביע כבר לפני מספר שנים על המגמה. בתצפיות שנערכו על ידי עורכי המחקר בצמתים מרכזיות, ומתוך שאלונים שחולקו לרוכבים, נמצא שמרבית המשתמשים באופניים חשמליים הם בגילאי 19 ומעלה. במילים אחרות מדובר על רוכבים שיכולים על פי חוק להוציא רישיון נהיגה ו/או לנסוע ברכב, ומעדיפים את הפתרון הדו-גלגלי-חשמלי.
אופניים חשמליים במקום הפקק
זה לא סוד שישראלים המשתמשים ברכב פרטי בכדי להגיע לעבודה מוצאים את עצמם תדיר בפקק תנועה. למרות שעבור כ-30% מתושבי השרון מדובר על לפחות שעה ביום, וכך גם לגבי כ-20% מתושבי המרכז, הישראלים ממשיכים להיכלא במכוניותיהם. מנכ"ל עמותת אור ירוק התייחס לכך לאחרונה כאשר אמר כי נהגים רבים בישראל יעדיפו לבזבז את שעות הבוקר בפקק, ולא להשתמש בתחבורה הציבורית שאיננה נוחה ואיננה זמינה.
אופניים חשמליים נכנסים לתמונה הזו בקלות, ובמיוחד לאור הצמיחה העקבית בטווחי הנסיעה שלהם. מרחק הרכיבה האפשרי עם אופניים חשמליים גדל משמעותית בשנים האחרונות וממש הכפיל את עצמו. אם בשנת 2010, בתחילת ימי הטרנד, רוב האופניים החשמליים היו עם קיבולת סולדת של פחות מ-10 אמפר/שעה, היום זהו הסטנדרט הנמוך ביותר. יש בשוק גם אופניים חשמליים עם קיבולת שמטפסת עד כדי 20-21 אמפר/שעה, שיכולים לגמוע עשרות ק"מ מבלי לפגוש מטען. כך אופניים חשמליים הופכים גם לפתרון בינעירוני (לא בכדי אנו רואים גם רוכבי אופניים חשמליים המתניידים בשולי כבישים מהירים).
שלום חניה, להתראות הוצאות תחזוקה
אופניים חשמליים לא רק חוסכים את העמידה המרגיזה בפקקים. הם מייתרים את החיפוש הבלתי פוסק והמתיש אחר חנייה. בבנייני משרדים רבים יש כיום חניונים עם חדרים ייעודיים לקשירת אופניים חשמליים וקורקינטים, ובמקרים רבים אפשר פשוט לעלות את האופניים למשרד ולקפלם בפינת החדר.
לא זו אף זו, אופניים חשמליים דורשים תחזוקה מינימאלית בלבד. מלבד תיקונים תקרים (פנצ'רים) אחת לכמה חודשים, החלפת רפידות בלמים וטיפולים קטנים נוספים, אופניים חשמליים לא צריכים תחזוקה כלל. מדובר בסך הכל על כמה מאות שקלים בשנה. היות שהאופניים החשמליים (נכון להיום) לא מוגדרים לפי החוק בישראל בתור רכב מנועי, הם אינם מחויבים גם בביטוח חובה יקר. במאמר מוסגר נציין כי למרות שאין חובה לכך, כדאי לרכוש לרכיבה על אופניים חשמליים ביטוח ראוי, ואפשר לעשות זאת באופן פרטי.
לסיכום,
אופניים חשמליים עשויים בהחלט להיות הפתרון התחבורתי הנכון והאיכותי. על כן, יהיה זה נכון שהמדינה לא תיאבק ברוכבים עם אכיפה דרקונית אלא להפך. יש להגביר את קצב סלילת שביל האופניים בערים, להסיר חסמים רגולטוריים ואף לאפשר ייבוא אופניים חשמליים בעלי מנועים חזקים ומפרטים חזקים. כאלה שיחזיקו לאורך שנים ויהפכו את הרכב לפחות ופחות נחוץ.
